תגובה רלוונטית מאוד של גל. מצטער על החפירות והציטוטים אבל הוא קולע בול לדיון החוזר ונשנה הזה.
"אני רוצה להוסיף,
בבסיס, אין תכנית של בודיבילדרים ותוכנית של פאוורליפטרים, הכל התחיל מתכניות מורכבות שבוצעו על ידי אנשי 'פאוורמן' בתחילת המאה ה20 בערך (או עוד לפני, אני לא בטוח). אותם אנשים היו חזקים, גדולים וחטובים, כאשר עם הזמן הם צולמו והפכו למודל של אדם שרירי ויפה. אותם אנשים התאמנו בתרגילים הבסיסיים והמורכבים שאנו מכירים, על מינת להעלות משקלים עם הזמן. כל התחום הזה בסופו של דבר התפתח לכמה כיוונים, האחד לתחום האסתטי (פיתוח גוף) והשני לתחום התחרותי של הרמת משקולות (פאוורליפטינג).
זה די בכללי, אני פשוט מנסה להסביר שאימוני התנגדות זה אימוני התנגדות. בסופו של דבר, אדם המבצע תכנית אימונים כלשהיא, יתחזק ויגדל. כאשר מפתחי גוף ינסו להוסיף כמה שיותר מסת שריר, על ידי משחקים של תקופות חיטוב\מסה ועל ידי תכניות ספציפיות על מינת לשפר פרופורציות (אחת הטעויות הגדולות של אנשים היא שהם עושים זאת מוקדם מדי, במקום לרכוב על ה'גל' של הגדילה הטבעית עם התנועות המורכבות), ועל ידי סטרואידים אנבולים ספציפיים למסת שריר.
אנשים המחפשים כוח או שליטה בתנועות אולימפיות מסוימות, יעבדו בבסיס אותו הדבר, הם ינסו להתחזק כמה שיותר וכמובן שלהוסיף מסה מפעם לפעם, על מינת להוסיף אפשרות להתחזקות. בסופו של דבר אף אחד לא ידחק חצי טון סקוואט כאשר הוא נמצא מתחת ל100 קילו. העניין הוא, שעם הזמן,הפאוורליפטר ינסה לשמור על המשקל שלו, שלא יגביל אותו ושלא יעלה אותו קטגוריה. גם כן, הוא פחות ינסה להוסיף מסה במקומות אסתטיים, או בתרגילים שלא קשורים לתחרות. לכן, הוא לא יראה כמו הבודיבילדר המצוי, שמטרתו העיקרית היא להוסיף מסה לגופו ולשפר פרופורציות. צריך גם לקחת בחשבון את הבדלי החומרים שהם לוקחים, כאשר הדגש בהם הוא יותר התחזקות.
זה פשוט מטרה אחרת, כאשר אתה לא מנסה להראות ענק ופרופורציונלי אתה לא תהיה כזה. פאוורליפטרים גם כן פחות מקפידים על אחוזי השומן, שזה דבר שמפריע לעלייה במסת השריר (אחוזי שומן גבוה ואחוזי לפטין גבוהים יאטו את העלייה)."
"אני אגיב בינתיים רק למאמרון על ההבדלים בין סיבי השריר המופעלים.
מה שהוא מנסה בעצם לומר זה כך: העובדה הראשונה שידועה לכולנו היא שסיבי שריר מסוג II ("מהירים", או לבנים) הם בעלי ההיפרטרופיה וכוח הכי גדולים, בעוד שיבי שריר מסוג I ("איטיים", או אדומים) הם בעלי יכולת גדילה קטנה.
הגדילה המיופריבילרית העיקרית תתבצע בעבודה כבדה, כמו באימוניהם של הפאוורליפטרים המנסים לשמור על המשקל הכבד, ללא תשומת לב -משמעותית- לחזרות הגבוהות. סוג זה של אימונים יהיה דומיננטי בכיווצם של סיבי Type II, וכך יפיק הכי הרבה כוח, גדילה של אותם סיבים, ובכלל, גדילה מיופריבילרית.
אימונים המשלבים עבודה סמי-כבדה עד קלה, עם חזרות גבוהות ומנוחות קצרות, כמו אצל בודיבילדרים המחפשים את הפאמפ ואת השיפור הסרקופלזמי, לא יהנו מאותה גדילה מיופריבילרית וכוח עצום. אך אצל אותם האנשים, הגדילה גם כן תתרחש בסיבים האדומים ובשיפור מטבולי של המרכיבים הסרקופלזמיים של השריר שגם כן יוסיפו למראה הכללי.
בכלליות, אין כאן איזה שוני דומיננטי שצריך להתבצע למטרת מסת שריר גבוהה ואסטתית, או למטרת חוזק שרירי מירבי. ישנן תוכניות של פאוורליפטרים המשלבות חזרות גבוהות לטובתם, וישנן תכניות של בודיבילדרים המשלבות עבודה מאוד כבדה למטרת התחזקות וגדילה מיופריבילרית טהורה. בסופו של היום, מי שיראה יותר גדול ואסטתי זה מי שיאכל כמו שצריך, יתן דגש לשרירים חסרי פרופורציות, ישמור על השומן בגופו, ויקח את החומרים המתאימים.
בודיבילדר המתמקד יותר בכיוון ה8 חזרות ומעלה, יהיה בטווח פגיעה של 50% סיבים מסוג II ו50% סיבים מסוג I, וכך יפסיד הרבה כוח וגדילה פוטנציאלית שיכל היה להשיג בטווחים הנמוכים. לדוגמא, מי שראה את רוני קולמן בסרט שלו מבצע דדליפט בין 1-4 חזרות"
|
