פורסם במקור על ידי vodex (הודעה 705402)

"אנחנו תמיד הולכים על הגבול הדק בין אימון יעיל לאימון יתר" המשפט הזה נועד למתאמן מתקדם אף תחרותי כמו שאמרו רוב המתאמנים המתחילים לא ממש יודעים איפה הגבול בין אימון יעיל לאימון יתר ומי שלא מכיר את הגוף שלו כמו שצריך ולא מנוסה יכול להגיע בקלות לאימון יתר.

ובעניין שניגרי אמר ש99.9 אחוז מרוב הגולשים בפורום יפרוש מתי שהוא אני בהחלט מסכים, רוב האנשים מאוד לא יכולים להתאמן תקופה מאוד ארוכה נשברים מכל סיבה אחרת, אבל שמישהו כאן כתב צבא זה וואלה לא נכון כי בצבא זה לא בחירה ולא תמיד אפשר לעשות כל מה שאתה רוצה אני אישית מכיר את עצמי ואני נאמן לספורט הזה ואוהב אותו בצורה מטורפת ואפילו אובסיסבית מידי אני לא יודע אם זה טוב או לא אבל מה שבטוח אני יודע שאם שזה תלוי בי אני אעסוק בספורט הזה כל חיי אולי הצבא יעשה לי מכשול קטן אבל יש חיים גם אחרי צבא ויש חוזרים לטלם

פורסם במקור על ידי ניגרי ענק (הודעה 705418)

אני התאמנתי גם בטירונות (היום זה נראה לי מטופש לגמרי) ואפילו בתא בידוד בכלא 6.
הכל שאלה של רצון ונחישות.
באותו מטבע: מי שאין לו רצון ואין לו נחישות יפסיק בגלל מיליון ואחת סיבות, לאו דווקא צבא.
אפשר לשלב באדיבילדינג וצבא, ארבל עושה את זה יפה מאוד.

פורסם במקור על ידי fitnes (הודעה 705423)

אני לא רואה טעם בלשלב צבא עם זה אבל כל אחד והדיעה שלו .

פורסם במקור על ידי fitnes (הודעה 705423)

אני לא רואה טעם בלשלב צבא עם זה אבל כל אחד והדיעה שלו .

פורסם במקור על ידי Masquerade (הודעה 705382)

יפה, אבל אני ממש לא מתחבר לזה "הגוף שלנו ירצה שנהיה עצלנים ונשב בבית ונוותר על אימונים", אני לא יכול להפסיד אימון לא רק כי אני אובססיבי ומתמיד, אני נהיה חולה אם אני מפסיד אימון.
מה יותר טוב מאימון? אני מחכה לאימון מהרגע שהאימון לפניו נגמר.

פורסם במקור על ידי ניגרי ענק (הודעה 705418)

אני התאמנתי גם בטירונות (היום זה נראה לי מטופש לגמרי) ואפילו בתא בידוד בכלא 6.
הכל שאלה של רצון ונחישות.
באותו מטבע: מי שאין לו רצון ואין לו נחישות יפסיק בגלל מיליון ואחת סיבות, לאו דווקא צבא.
אפשר לשלב באדיבילדינג וצבא, ארבל עושה את זה יפה מאוד.

פורסם במקור על ידי arbel2 (הודעה 705296)

מכניקה
מאת ארבל צפרירי


להקשיב לגוף שלנו...אנחנו שומעים את זה כל הזמן,זה סממן של מתאמן מתקדם שהוא מסוגל "להקשיב לגוף שלו" ,ולפרקים זה עובד ,אבל בד בבד זאת העצה הכי טובה והכי גרועה שאפשר לתת למישהו.
בשביל אלו מאיתנו שהם מתאמנים מתקדמים או בעלי שאיפות תחרותיות ,אנחנו תמיד הולכים על הגבול הדק בין אימון יעיל לאימון יתר ,ותמיד מותחים את הקו (הדק גם ככה ) בין עיסוק בפרטים קטנים ואובדן השפיות ואובססיביות עם השינויים הקטנים שאנחנו כל הזמן עושים לאימונים ,לדיאטה ותוכנית התוספים שלנו.אבל הקטע המעניין הוא ,שברמת אימונים הזאת ,מעבר לכאבים עזים ,אסור לנו להקשיב לגוף שלנו ,הגוף שלנו ירצה שנהיה עצלנים ונשב בבית ונוותר על אימונים ואירובי ,נאכל ג'אנק פוד וסוכרים מיותרים ובזמן בפנוי שלנו נשב ונשתה אלכוהול כמו פלוגת חיילים רוסים עם בני/בנות הזוג שלנו.

בכדי להגיע לשיא הפוטנציאל האישי שלנו ,אנחנו צריכים להפסיק להקשיב לגוף שלנו ,המפתח לצמיחה חדשה הוא לבחון את הגבולות שלנו ,להיות ממש על הסף של אימון יתר זה דבר טוב לדעתי ,תשתיקו את הקולות בראש שאומרים לרמות בדיאטה ,שאומרים לכם לקחת אקסטרה יום חופש מהמכון כשלמעשה זה רק המוח עייף ולא הגוף עצמו,תמשיכו את האקסטרה 10 דקות על ההליכון למרות שכבר אתם מתים משיעמום ויש סימנים מוקדים של שפשפת ברגליים.

תאמינו לי ותשאלו גם כל אחד אחר שמתאמן ברצינות : אין שום דבר כיף במוט של מי יודע כמה קילו שיושב לך על הכתפיים בסט של סקוואט ,זה כואב לי ,זה כואב לכל אחד שמתאמן כבד ,ובסופו של דבר זה יכאב גם לכם ,אבל ההבדל בין המתאמן המתקדם לבין אלו שאף פעם לא זוכים בתואר הזה ,הוא היכולת להמשיך בכל זאת ,ולהבין שזה חלק מהמשחק ,תאמינו לי שזה לא כיף להיות על 150 גרם פחממה ליום במשך שלושה חודשים ,או להיות באמצע של שעה אירובי והאייפוד מת אחרי 20 דקות .

אף אחד מהדברים האלו לא באמת כיף,אבל זה חלק מהעסק ,ומי שרוצה להתקדם ולהצליח ,צריך להשלים עם המכניקה העדינה הזאת ,שנקראת פיתוח גוף.

תהיו עקביים ,תהיו אסטרטגיים ,ואל תהיו נמושות.

פורסם במקור על ידי ניגרי ענק (הודעה 705352)

כתוב יפה כמו תמיד.
אני בעד גישה מתונה יותר, קח בחשבון ש 99.9 אחוז מהגולשים פה לצערך אני מניח, לא ממש מחוייבים לספורט הזה, רובם המכריע יפרשו ממנו בעוד זמן קצר - ולכן בהחלט ראוי שיפעילו כבר כעת שיקול דעת במידת ההקרבה שהם מוכנים לתת.
כמה שהספורט פחות "יפריע" להם בתוך השגרה, ככל שהוא ישתלב בה - ככה גובר הסיכוי שהם ישארו איכשהו בסביבה של מכון הכושר.
לגבי המיעוט הקטן של אנשים שהם מתחרים או בעלי שאיפות כאלה, דרוש נאציזם של ממש בהכנה לתחרות, אבל גם כאן, מי שלא מפנק את עצמו בשגרה פה ושם הוא בעיני דביל מוחלט.

פורסם במקור על ידי masquerade (הודעה 705382)

יפה, אבל אני ממש לא מתחבר לזה "הגוף שלנו ירצה שנהיה עצלנים ונשב בבית ונוותר על אימונים", אני לא יכול להפסיד אימון לא רק כי אני אובססיבי ומתמיד, אני נהיה חולה אם אני מפסיד אימון.
מה יותר טוב מאימון? אני מחכה לאימון מהרגע שהאימון לפניו נגמר.

פורסם במקור על ידי ניגרי ענק (הודעה 705372)

לפי מה? לפי ניסיון והכרת השטח.
התחלופה בפורום מלמדת שרוב מוחלט של החברים נוטשים את הספורט בשלב זה או אחר.
היו פה גולשים שהפריחו הצהרות מפה עד להודעה חדשה, ומהר מאוד הם התפוגגו להם.
רובם בכלל לא מתאמנים היום.
מלבד המתחרים המעטים שכותבים פה, אין כאן היום יותר מחמישה או שישה גולשים שבאמת יתמידו וישארו בספורט הזה, וזו האמת לאמיתה - אתה תיווכח בה במבחן הזמן, אם תשאר פה.
אנשים שפתאום משתנים להם התנאים, צבא, עבודה, חברה חדשה, לפתע כל סדר העדיפויות שלהם משתנה.
מי ששורד שינוי קרדינלי בחייו ועדיין נשאר מחוייב לספורט, הוא באמת ספורטאי אמיתי, אבל כמה כאלה יש?
לגבי הכתף שלך, אינני רופא אך חוויתי כמעט כל פציעה אפשרית, ועצתי לך היא פשוט לא לבצע שום תרגיל שמסב לך כאב.
בהצלחה.

פורסם במקור על ידי unique (הודעה 705881)

תשמעו, אני הרבה שנים בתחום. יותר מרבע מהחיים שלי אני אוכל, נושם, מזיע וישן משקולות.
אני בפורום עוד מהימים שהיה באתר שרשורים של הכתב בכחול... יש פה בודדים ביותר שנמצאים פה מאז, אני לא חושב שאני יכול לספור אותם על 2 ידיים.

היום אני כבר במצב שיש לי דלקות בכתפיים בגיד אכילס היו לי בברכיים ואיפה לא. כל יום שאני קם בבוקר אני מרגיש כאב במפרק אחר. אבל אין אין אין מה לעשות, פיתוח גוף זאת המחלה שלי ואני לא יכול להשתחרר מהחיידק הזה.

אני מתאר לעצמי שיש כאן עוד כמה אנשים בפורום שקוראים את מה שכתבתי ומזדהים.