במצבי סכנה (סטרס) כרוניים, יש ירידה ברמות הורמוני המין ולא עליה.

ומה ההיתרון הפיזיולוגי בכך? הפרשת אדרנלין? או שזה תגובה להפרשת אדרנלין?

בזמן האימון הגוף משתמש כביכול באותם הורמוני המין, הלא כך..?
מה מתרחש לאחר האימון..? הרמה שוב עולה ואף יותר מהרגיל לא...?

חוץ מזה שלא מדובר במצב סטרס כרוני אלא באימוני כושר רגילים עם מנוחות והפסקות.

הגוף לא משתמש בהורמונים סטרואידיים במהלך האימון מהסיבה הפשוטה שלוקח להם המון זמן עד שהם נותנים אפקט (לפחות את האפקטים המרכזיים שלהם). הם כן מופרשים יותר לאחר האימון, אבל שוב - לא מדובר בכמויות כל כך אדירות.

ההגיון הפיזיולוגי הוא שכשאתה נמצא במצב סכנה, אתה לא הולך להביא ילדים - אתה צריך לברוח, ואתה מגייס את המשאבים שלך בשביל זה. אבל שוב, זה אפקט שדורש זמן ממושך יחסית, זה לא קורה מהר (כמו שצויין, הליך כרוני). זה לא קשור לאדרנלין כל כך (שדווקא כן מופרש בצורה די מיידית).

צריך תקופת אימונים רציפה של שבועיים לפחות בכדי שרמת הטסט' בדם תעלה לא..?