התשובה של מישל מאוד טובה. אמנם יש כאלו המסתייגים ממנה ולעיתים בצדק (אני עדיין עם מישל בדעתי).

אבל אסביר זאת בכל מקרה:
ככל שתעבוד קשה יותר, בדופק גבוה יותר, כך תשרוף יותר קלוריות... שבסה"כ נוכל להגיע למאזן קלורי נמוך יותר בקלות גדולה יותר, וזה לא רע בכלל.

אולם, בתקופת חיטוב כאשר אינך צורך הרבה פחמימות כברגיל ולעיתים הפעילות האירובית מגיעה מיד לאחר אימון משקולות או בשעות הבוקר, הדרישה הגבוהה לפחמימות זמינות אינה נענת ע"י התזונה ולכן לא פעם אנחנו "מסתכנים" בהתקפי רעב וצורך מטורף למתוק (רמות הסוכר צונחות).

מצד שני, כאשר נעבוד יותר זמן בפעילות אירובית בעצימות נמוכה יותר(70%), הדרישה לפחמימות זמינות ומאגרי גליקוגן תיהיה נמוכה יותר וכך גם היכולת שלך להמשיך בחיטוב.

לסיכום:
מה יותר "מרזה"?
תשרוף כמה שיותר קלוריות ע"י פעילות אירובית בעצימות גבוהה.

אבל מה יותר "יעיל"?
מניסיוני עם לקוחות רבים, פעילות מתונה בטווח של 70% לאורך זמן תיהיה יותר יעלה לתהליך חיטוב ממושך, תהליך בריא שבאמת מניב תוצאות וניתן להקפיד ולשמור עליו לאורך זמן.

מקווה שעזרתי,

עזרת ידידי :)

תודה רבה גיל !

אז בעצם אתה אומר שיותר יעיל לעשות הליכה מהירה לאורך זמן ארוך?

אני מאמין שכן ,אני דוגל בפעילות אירובית בעצימות בינונית בטווח שבין חצי שעה ל45 דקות

אז זה נכון ארבל שהבנתי שאם תעשה פעילו בעצימות בינונית לאורך זמן זה קיימת פחות סכנה של שריפת שריר מאשר בפעילות בעצימות גבוהה לאורך פחות זמן?

70-80 אחוז זה הטווח האידיאלי לשריפת שומן- הדבר הוא פשוט ריצה של 60 אחוז מהדופק בחצי שעה תשרוף פחות קלוריות ופחות שומן מריצה של 70 אחוז מהדופק באותה החצי שעה.

ממש חידשתה לנו

הרעיון הוא שככל שהדופק יותר נמוך כך יחס ניצול האנרגיה שומן/פחמימות יהיה יותר לטובת השומן. אין צורך להסתבך עם זה.

נכון.
בעצימות של כ 60%-70% מדופק מרבי המסלול הדומננטי הוא המסלול האירובי (מעגל קרבס )
שריפת השומנים מוגברת אך המאמץ לא גדול ,שריפת קלוריות מכל המקורות אינו גדול.
ככל שנעלה את הדופק (75%-80) נשרוף יותר קלוריות אך המנגנון האירובי כבר לא יהיה דומננטי
אחוז השומנים יהיה נמוך יותר לתרומת האנרגיה וככל שנגביר עוד יותר את העצימות נסתמך על מנגנונים אנאירובים ATP-CP (עצימות 85%ומעלה) .

ואיזה מטרה יחס גבוה של ניצול שומן באימון משרת?

הוא צודק זה מיליון אחוז כל ספר פיזולוגיה שקראתי כולל "פיזיולוגיה של המאמץ" גורס שהליכה בקצב איטי יחסית לאורך זמן התרומה של השומן לאורך זמן לצורך אנרגיה למאמץ תיהיה יותר גדולה מהתרומה של הפחמימות..ואילו ריצה בעצימות גדולה יותר תגרום למעורבות גדולה יותר בניצול פחמימות ומאגרי קליקוגן לצורך קבלת אנרגיה.
מה שכן אם המטרה היא הרזיה אז זה לא משנה מה שמשנה זה ההוצאה האנרגטית..ז"א איפה תשרוף יותר ולא משנה מה מקור האנרגיה שהגוף שרף..

אבל בהנחה שאנחנו מדברים על מפתח גוף שנימצא בתקופת חיטוב נגיד אז כן משנה נכון אור?

במקרה כמו שלי זה כן משנה כי אני בדיאטה דלת פחמימות (70 גרם פחמימות ביום), ככה שכשאני עושה אירובי אני רוצה שהאנרגיה תבוא משומן וכמה שפחות מפחמימות.

אבי לא מאבדים מלא שריר בדיאטה הזאת?

עברתי ברפרוף, סה"כ ובקצרה מה שהסבירו די נכון:

אם אין מגבלה של פחמימות [אם אנחנו לא בדיאטה דלה בפחמימות] יהיה אידיאלי לעבוד בדופק גבוה ככל האפשר לפרק הזמן שקבענו מראש. אם הדיאטה דלה בפחמימות, צריכים להתחשב בעוד שיקולים, אבל בד"כ נעדיף עצימות יותר נמוכה באימון. חשוב לזכור שכשמדברים על 65-75 אחוז זה מvo2 Max ולא מהדופק. מבחינת דופק זה יוצא בערך 80% מהדופק המקסימלי.

אין לי מושג. משה אולי אתה יודע? ומה זה vo2 Max ?

VO2 Max = צריכת חמצן מירבית.

אם עושים את הדיאטה כמו שצריך, לא, לא אמורים לאבד שריר [לפחות לא מלא].

אני דווקא ממליץ על אימון בעצימות גבוהה שמשלב גם אירובי וגם אנאירובי (אימון אינטרוולים כמו למשל גרילה קרדיו). האימון קצר ועצים כך שאין סכנה לשריפת שריר, יעיל הרבה יותר לשריפת שומן לעומת אירובי בעצימות נמוכה וגם משפר מאוד את הכושר.